העיסוק סביב חיסכון באנרגיה, נמצא סביבנו כל הזמן.
בתעשיית הרכב, באספקת חשמל, בעולם המיחזור, בניצול משאבי טבע, בתעשיית ההייטק.

כמהנדסת מכונות אולי הייתי כותבת כמה טיפים לחיסכון באנרגיה בבית ובמשרד.
אבל לא בזה יעסוק הפוסט הזה..

לפעמים אנחנו מרגישים מחוסרי אנרגיה, תשושים, עייפים וחסרי חיוניות.
ולרוב, זה לא קשור רק לכמה שעות שינה ישנו בלילה או למה אכלנו או
לכמה פעמים התאמנו השבוע אם בכלל.

זה קשור לכל השאר..
ובעיקר לענף הסימפטטי של מערכת העצבים האוטונומית שלנו.

כבר כתבתי בעבר על התגובה הסימפטטית, על איך היא מגנה על הגוף שלנו
כאשר אנחנו נתונים תחת סכנה, על כמה אנרגיה היא צורכת מאנרגיית הגוף שלנו

ועל התדירות הגבוהה שבה אנחנו מפעילים אותה גם כשלא נשקפת שום סכנה
לחיינו ע”י המחשבות שלנו, הרגשות שלנו והתגובות שלנו.

אז איך נוכל להימנע מלהפעיל את התגובה הסימפטטית שלא לצורך
ולחסוך באנרגיה במהלך היום שלנו?

1. להישאר בגלי מוח נמוכים (בטא נמוכה ובטא בינונית [12-20 הרץ], עוד על כך בפוסט הבא)-
   לעשות כל פעם משימה אחת בלבד, המעבר ממשימה למשימה לא באמת מקדם אותנו לשום מקום,
   אלא רק מעלה את גלי המוח שלנו ומעורר את התגובה הסיפמטטית.
   
2. לנשום באופן רגוע וסדור- הנשימה שלנו היא פעולה אוטומטית שקורת כל הזמן ע”י מערכת העצבים
   האוטונומית שלנו, כאשר אנחנו ננשום נשימות קצרות ושטוחות נגרה את הענף הסיפטטי.
   מדי פעם במהלך היום שווה לשים לב לנשימה.
   
3. לחסוך בטריגרים- זה סיפור חיינו מה שנקרא. יש טריגרים שאנחנו לא יכולים להימנע מהם,
   יכול להיות שהם קשורים למשפחה שלנו או לעבודה שלנו ויש לנו ממשק והתמודדות יומיומיים
   איתם וזה נושא בפנה עצמו לפוסט אחר.
   אבל יש טריגרים שאנחנו בהחלט יכולים להימנע מהם. כמו סרטונים/ פוסטים ברשתות החברתיות,
   שאנחנו יודעים שהם לוחצים לנו על הכפתורים הרגשיים. כמו ערוצי החדשות שהם עושים עבודה
   מאוד טובה בלהפעיל את התגובה הסיפטטית שלנו.
   אני לא אומרת להתנתק לגמרי מהמדיה, אבל אפשר בהחלט לבחור בתוכן שפחות יטרגר אותנו
   או לצרוך חדשות בתדירות מופחתת ובאופן שבו מתאים לנו ולא בהכרח ע”י ערוצי החדשות.
   
4. לנקות את הראש- לצאת מקבוצות וואטצאפ שנמצאות אצלנו על שקט כבר שנה
   ואין לנו שום שימוש בהן, לצאת מרשימות תפוצה במייל שלא מוסיפות ערך לחיינו
   ולהימנע משוטטות חסרת מטרה ברשתות.
   
5. והכי חשוב- פשוט לשים לב, להשתמש באונה הקדמית שלנו שמהווה בממוצע
   38% מקליפת המוח שלנו, כדי לצפות במחשבות שלנו, בתחושות שלנו ובהתנהגויות שלנו
   ולראות מתי אנחנו מתחילים להגיב באופן שמעורר את התגובה הסיפטטית.
   
   בדיוק על כל אלה אני מדברת בסדנה הקרובה.
   מספר המקומות מוגבל.

מוזמנים להצטרף אליי,

“להזכיר נשימה”
ביום שישי ה- 1.11
בקיבוץ עברון

ימים טובים עוד לפנינו.