סווייר, ברינסקי, ליאנדובסקי והקר (2017) ערכו ניסוי בנובמבר 2015 שבו השתמשו במשפטים פוליטיים שאמר דונלד טראמפ במהלך הקמפיין שלו, חלקם שקריים באופן אובייקטיבי וחלקם נכונים.

כשהציגו את הדברים למשתתפי הניסוי, חצי מהם יוחסו במפורש לטראמפ (כלומר, הוזכר שהוא אמר אותם), בעוד השאר הוצגו ללא ייחוס.
לאחר הצגת המשפטים, החוקרים ביקשו מהמשתתפים להעריך את אמיתות ההצהרות – אם הן נכונות או שקריות.

המשתתפים הראו הבדל משמעותי בהערכה שלהם באם המשפטים יוחסו לדונלד טראמפ או לא.
תומכי טראמפ נטו יותר לקבל מידע שקרי כשהוא היה מיוחס אליו, מה שמעיד על השפעת השייכות הפוליטית על ההערכה של המידע.
אחר כך, הוצגו למשתתפים תיקונים למשפטים השקריים ואישורים למשפטים הנכונים.

כל המשתתפים עדכנו את האמונות שלהם בהתאם לתיקונים ולאישורים. זה מראה שתיקונים יכולים להיות מועילים בהתמודדות עם מידע שקרי בטווח הקצר.

עד כה, נשמע סך הכל הגיוני..

הממצא הבולט ביותר של המחקר, הוא גם זה שפיצץ לי את המוח.
כעבור שבוע לאחר שהתיקונים הוצגו למשתתפים, תומכי טראמפ חזרו להאמין במידע השקרי, תופעה שנקראת “חזרה לאמונה שקרית”.
זה מצביע על כך ששינויים באמונות, במיוחד כאשר הם קשורים לשייכות פוליטית, יכולים להיות עמידים נגד תיקונים עובדתיים במשך זמן.

המחקר הזה חידד לי עוד יותר, עד כמה האמונות שבהן אנחנו מחזיקים יכולות להיות חזקות.
עד כמה ויכוחים סביב אמונות (במיוחד הקשורים לפוליטיקה), יכולים להיות מיותרים.

אנחנו יכולים לשבת עם חבר, מכר או בן משפחה המחזיק בדעות או אמונות שונות משלנו, להציג לו עובדות נכונות אובייקטיבית, לבזבז הרבה אנרגיה ואפילו להצליח לשכנע אותו שהאמונה שבה הוא מחזיק פשוט לא נכונה אובייקטיבית.

לצאת מהשיחה ולהרגיש שהנה, השפענו, יכול להיות שהתחלנו להזיז משהו והפרספקטיבה שלו מתחילה להשתנות.
ושבוע לאחר מכן, לפגוש את אותו האדם רק כדי לגלות שהוא באופן לגמרי לא מודע חזר לדעה הקודמת שלו, ושהמוח שלו סיפק לו סיפור אחר לגמרי ושיכול מאוד להיות שהוא כרגע זוכר שיחה אחרת לגמרי מזו שהייתה לכם שבוע קודם.

מוכר לכם?
למה זה קורה בעצם?
איך זה יכול להיות שהזיכרון שלו השתנה?
הרי הייתם איתו בשיחה הזאת, ואתם זוכרים משהו אחר לגמרי..

בפוסט הבא, נדון על המנגנון במוח שמאפשר לשני אנשים שחוו את אותה החוויה לזכור מציאות אחרת לגמרי.
ימים טובים עוד לפנינו.