שבוע שעבר אחרי אימון נפלא בקרקס המעופף, עצרתי בדרך הביתה, כדי לקנות זר פרחים.
היו כמה אנשים לפניי בתור, מוכר אחד היה עסוק בשזירת זר והשנייה בשיחת טלפון עם לקוח. המתנתי בסבלנות, תוך כדי שאני מסתכלת על כל הצבעים היפים שישנם בחנות וחושבת על איזה זר הכי בא לי לקנות כרגע.

ואז..
“כן, איך אני יכול לעזור לך?”
שואל אותי המוכר בנשימה קצרה תוך כדי שזירת זר. אמרתי לו שאני רוצה לקנות זר פרחים, אבל עוד לא החלטתי מה בדיוק בא לי.
“את יכולה להגיד לי תקציב, ואיזה צבעים את אוהבת ואני אכוון אותך”
אמר תוך כדי שהוא מנסה להישמע, לא לחוץ במיוחד.
“אני אלך על הכתומים.”
אמרתי והמתנתי בסבלנות עד שהוא יסיים לשזור את הזר. בינתיים המשכתי לבהות בצבעים היפים של הפרחים, בתבניות הפיבונאצ’י שהטבע יצר במרכז כל פרח, במרקמים ובצורות.
“למה את מחכה? תביאי את הזר”
הוא אמר, כבר מאוד מתקשה להסתיר את הסטרס שהוא חווה בגופו. הבאתי לו את הזר, שילמתי, איחלתי לו חג שמח והמשכתי בדרכי הביתה.

הסיטואציה הזאת, הדגישה בפניי שוב, כמה סטרס אנחנו אוגרים בגוף בתקופה הזאת. כמה קשה לנו לפגוש באדם סבלני, מרוב שיש כל כך הרבה מסביבנו שהם לא כאלה.
כמה קשה לנו לשחרר את הסטרס שנצבר אצלנו בגוף, גם שאנחנו כבר לא זקוקים לו כדי להגיע למרחב המוגן. ואולי, כמה אנחנו פשוט לא יודעים איך לעשות את זה.
כמה אנחנו זקוקים לפרקטיקה בתקופה הזאת, פרקטיקה שתעזור לנו להחזיר חזרה רגיעה לגוף, שתאפשר למערכת החיסונית שלנו לפעול בצורה טובה, כדי שנישאר בריאים גם בעונת המעבר הזאת.

פרקטיקה שתאפשר לנו להחזיר רגיעה לגוף, כדי שנרגיש טוב, כדי שנוכל לייצר לנו מרחב נשימה, כדי שנוכל לנהוג בסבלנות אחד כלפי השני, עם ולמרות כל מה שקורה סביבנו.
ובעיקר כמה אנחנו זקוקים לאהבה, לאותו הורמון אוקסיטוצין שחיוני לנו כבני אנוש להישרדות שלנו והוא מופרש בן היתר כשאנחנו באיטראקציה חברתית ובמפגש עם אנשים חדשים. אני מזמינה אתכם לרכוש כלים, איך לשחרר את הסטרס שמצטבר לנו בגוף בכל בום, בכל יירוט, בכל אזעקה.

ובעיקר להיפגש, לשעתיים וחצי

ולחוות משהו חדש, התנסות חדשה,

חוויה חדשה.

מוזמנות ומוזמנים לתאם איתי מפגש מועיל, מרגיע וממלא.
תמיד זמינה בשבילכם,
050-4363064