אחרי חצי שנה בפיטסבורג, אני חוזרת לארץ, מתחילה לרוץ ומתאהבת, אני מגלה שיש לי כישרון מולד לריצה! אני רצה בקלילות, עם שערי הפזור.. סתם לא, זה ממש לא מה שקורה. מה שאני כן מגלה הוא שאני שונאת לרוץ!

“זה סיוט” “מי צריך את זה” “אני אפצע” “בשביל מה” “אוף נמאס לי”.

כשהדופק יורד ותחושת התבוסתנות מתפוגגת, אני נזכרת באנשים מפיטסבורג, באנשים המטורפים שרצים במינוס מעלות, אני נזכרת בהחלטה שקיבלתי ומחליטה לתת לסיפור הזה עוד צ’אנס יום למחרת. אחרי כמה צ’אנסים כאלה, ויתרתי על ריצה.. בנינו סבלתי מכל רגע..
אבל את ההחלטה שלי, לא באמת שכחתי. יום יום היא ניקרה בי

“אמרת שלא משנה מזה יצריך ממך”
“אמרת שלא תתייאשי, שתמשיכי לחפש”
“אמרת שלא משנה כמה זמן זה ייקח את תמצאי”.

אז מה עושים רגע אחרי שקיבלתם את ההחלטה שאתם הולכים על זה, על השינוי שאתם רוצים לחולל בחייכם, על ההרגל החדש שאתם רוצים להטמיע?
אז נניח שתכננתם את רגע קבלת ההחלטה המכונן לפרטי פרטים, הקדשתם זמן לעצמכם ודאגתם לייצר רגש חזק בסמוך אליו, כדי שאת הרגע הזה אתם לא תשכחו כל כך בקלות.

(פירוט שלב קבלת ההחלטה ושאר השלבים במודל “חמש פעימות של שינוי”, בפוסטים הקודמים).

ביום שאחרי, נרצה לצאת לפעולה. רגע אחרי שקיבלנו את ההחלטה, נתחיל לתכנן את היום הבא שלנו.
במסגרת השינוי שאנחנו רוצים לחולל בחיינו, איך יראה היום הזה? מה נרצה לעשות? איך נתנהג? איך נרצה להרגיש?

יכול להיות שעשיתם עבודה ממש טובה ורגע ההחלטה שלכם מלא אתכם בהשראה ואתם מתכננים את היום הבא שלכם בצורה אופטימלית והיום הזה הופך להיות ליום רבוי במשימות ועשייה.
בזמן תכנון היום הבא, תעצרו רגע תחשבו טוב, תיצרו מרווחים איפה שאפשר, תאפשרו לעצמכם לעשות את הדברים בנחת.

ותשאלו את עצמכם “מה הדבר שהכי חשוב לי לעשות ביום הזה?”
ואם צריך, תתייחבו רק על דבר אחד, חדש, שאותו אתם מתחילים ליישם.
דיברתי בעבר על למה כל כך קשה לנו לעשות שינויים, אז תזכרו להיות סבלניים וסלחניים כלפי עצמכם, לאורך כל הדרך לשינוי.

ימים טובים עוד לפנינו.

050-4363064