לכל אחד מאיתנו באיזשהו שלב בחייו היה ויז’ן. תמונה כזאת שהחזקנו בראש, שסימלה עבורנו רעיון או חלום כלשהו. לפעמים התמונה הזאת נשארת בתודעה שלנו במשך שנים והיא מהווה מן יעד כזה שאנחנו שואפים להגיע אליו, והתמונה הזאת כל כך ברורה בראשנו אבל אין לנו מושג איך נגיע לשם.

ולפעמים אלו תמונות קטנות באמצע הדרך, כמו השחרור מהצבא, סיום התואר, החתונה שלנו והדרך לשם די ברורה לנו.

אז מה למעשה קורה במוח שלנו שאנחנו מחזיקים תמונה בתודעה שלנו?

כשאנחנו חיים את התמונה הזאת, והיא נראת לנו מאוד אמיתית בראש שלנו ואנחנו מערבים בדימיון הזה שאנחנו יוצרים בתודעה שלנו מספר חושים, כלומר אנחנו רואים את התמונה, מריחים אותה, מרגישים אותה וחשים אותה. אנחנו למעשה יוצרים רשת קשרים חדשה במוח שלנו שמאפשרת לנו להחזיק את התמונה הזאת בתודעה שלנו.

וככל שנחזיק את התמונה הזאת ליותר זמן ונזמין אותה לתודעה שלנו יותר פעמים התשתית במוח שלנו תתחזק וכך יהיה לנו יותר קל להחזיק את התמונה הזאת בראש שלנו.

וכשנגיע ליעד הזה, שהויז’ן שלנו צייר לנו בראשנו ניהיה מוכנים יותר לחוויה, כי היא תיהיה מאוד מוכרת למוח שלנו ויהיה לנו יותר קל ברגע העתידי הזה.
למעשה, הויז’ן הזה שהחזקנו באופן אינטואיטיבי במוח שלנו הוא כלי מאוד משמעותי שמאפשר לנו להכין את עצמנו לרגע מסוים בעתיד שלנו יותר בקלות.

הכלי הזה נקרא Mental Rehearsal.

כבר כתבתי בעבר יותר בהרחבה על הכלי הזה, מוזמנים לקרוא שוב את הבלוג הרלוונטי באתר.
בינתיים קבלו קטע קצר בן אני מדברת על הויז’ן ילדות שלי.
מתוך הפודקאסט הנפלא של Yehudit Frenkel ניצוצות של תודעה – פודקסט