בפוסטים הקודמים התחלנו לצלול לתוך שלב ההכרה במודל שפיתחתי. בשלב הזה אנחנו למעשה רוצים להכיר את רשתות הקשרים שלנו במוח. את המנגנונים הייחודים לנו,
לכל אחד מאיתנו.
כשנכיר מספיק טוב את המנגנונים שלנו נוכל לרתום אותם לטובתנו ולטובת השינויים שאנחנו רוצים לעשות בחיינו. וההיכרות הזאת מתחילה מהמחשבות שלנו.
אז למעשה, בשלב ההכרה, אנחנו רוצים להכיר את המחשבות שקשורות לשינוי שאנחנו רוצים לעשות. אנחנו רוצים להכיר את רשתות הקשרים שלנו במוח הקשורות לשינוי שלנו.

בסופו של דבר, אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מכירים את המנגוננים שלנו במוח טוב, אותן מנגנונים שיצרנו לאורך חיינו ע”י חוויות, מחשבות, זיכרונות, למידה. המנגנונים הייחודיים לנו, לכל אחד מאיתנו.
המטרה שלנו בשלב הזה הוא להגיע למצב שאנחנו מכירים את המחשבות האלה כל כך טוב שהן לא תוכלנה להפתיע אותנו ברגעים קשים. אלא נהפוכו, נוכל לרתום אותן לטובת השינוי או ההרגל החדש שאותו אנחנו רוצים לרתום לחיינו.

איך נעשה את זה בפועל?

במהלך שלב ההגדרה (אותו פירטתי בפוסטים הקודמיםבנושא המודל שפיתחתי), עולות מחשבות על איך לעזעזל אני הולך לעשות את השינוי הזה. איך אני אמצא לזה זמן. כמה קשה זה הולך להיות למה שהפעם זה יהיה שונה הרי ניסיתי בעבר וזה לא הלך ועוד ועוד מחשבות..

זהו הרובד הראשון של המחשבות שקשורות לשינוי.
בעזרת תיעוד יומיומי של המחשבות שלנו, נוכל לגשת לרבדים רוחביים ועמוקים יותר בתוך רשתות הקשרים שלנו במוח. ובכך להתחיל להכיר את המנגנונים שלנו, הייחודיים לנו.
המנגנונים האלה מסבירים ברמת התאית, ברמה הנוירונית, איך המוח שלנו מקודד את המחשבות שלנו, הזכרונות שלנו, המיומנויות שלנו ובעצם התחושה הזאת שיש לנו, שלנו, של מי שאנחנו של התודעה שלנו.
תיעוד המחשבות יעזור לנו בן היתר לדייק עוד יותר את ההגדרה שלנו, את המה ואת הלמה.