זה משפט שאני חוזרת עליו לפחות פעמיים בהרצאה שלי “🧠58 דקות שמשנות🧠”.

אני חושבת שאחת הסיבות שבגללן אנחנו נעדיף לסבול מאשר להרגיש לא בנוח,
היא כשאנחנו מרגישים לא בנוח אנחנו מרגישים תחושה של חוסר ביטחון. לא משנה איזה סוג של חוסר ביטחון.

זה יכול להיות חוסר ביטחון להציע רעיונות בפגישה בעבודה.
זה יכול להיות חוסר ביטחון לגשת לאנשים ולדבר באיזשהו כנס.
זה יכול להיות חוסר ביטחון להגיד מה שאנחנו באמת חושבים.
זה יכול להיות חוסר ביטחון במעמד החברתי שלנו.
זה יכול להיות חוסר ביטחון בזוגיות שלנו.
זה יכול להיות חוסר ביטחון במצב הביטחוני בארץ.
זה יכול להיות חוסר ביטחון ללכת לבד להוציא כסף מהכספומט מאוחר בלילה.
זה יכול להיות חוסר ביטחון תעסוקתי.
וזה יכול להיות חוסר ביטחון שמגיעה משום מקום סתם שאנחנו יושבים ברכבת בדרך לאנשיהו.

חוסר ביטחון מזה אומר בכלל?

ניגשתי ל מילוג – מילון עברי עברי כדי לפרש את המילה ‘ביטחון’:
היעדר סכנה. “אפשר ללכת ברחובות בלילה בבטחון מלא.”
וודאות. “יש לי תחושת ביטחון לגבי הצלחת המשימה.”

אז לפי ההגדרה המילונית, אם אני מרגישה חסרת ביטחון, או חוסר ביטחון, אני מרגישה שאני בסכנה.
אני מרגישה שאני בחוסר וודאות.

כשהגוף שלנו מרגיש סכנה, או חוסר וודאות, הוא מתחיל להפעיל
תגובה סיפטטית של מערכת העצבים האוטונומית שלנו.
התגובה הסיפטטית מפרה את “האיזון” או את לפחות את נקודת המוצא
שיצרנו במערכת העצבים האוטונומית שלנו במהלך החיים שלנו.

(מבטיחה להרחיב יותר על מערכת העצבים האוטונומית שלנו בפוסטים הבאים).

בינתיים מה שחשוב לי לספר לכם הוא שמה שהרבה פעמים מעלה לנו את הביטחון הוא לתת.
לא משנה באיזו צורה, אפשר לעזור למישהו שנתקע עם הרכב בצד הכביש,
או אפילו לבקר את ההורים שלנו סתם באמצע היום, להכין להם משהו לשתות ולפתוח את הלב..

לא משנה באיזו צורה הנתינה מתחברת לכם, תזכרו שזה לא חייב להיות מאורע דרמתי במיוחד,
לא חייבים לנסוע רחוק בשביל לתת, גם לא חייבים לתרום כסף.

אפשר פשוט להיות נחמדים, אפשר להיות טובים.