אני חושבת שאחת השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו כל הזמן, היא איך אני מוצא.ת איזון?

בן עבודה לבית.
בן חברים לבן הזוג.
בן ספורט לרביצה.
בן בריאות להנאה.
בן עשייה לרגיעה.
בן הכל לכלום.

בפוסט האחרון שהעלתי, דיברתי על הדבר הזה שהמאפיין אותנו במיוחד. 

אצלי הדבר הזה בן היתר, הוא לסמן מטרה ולדהור בכל הכוח אחריה.
אני מאוד טובה בזה, זה מה שעשיתי מאז ומתמיד. 

לפני שנתיים שעצרתי לראשונה, הלכתי לקצה השני ובבת אחת הפסקתי לדהור. 
במשך שנה לימדתי את עצמי איך לא עושים, איך לא דוהרים, איך לא מתחרפנים מכל זה ופשוט מרגישים.

לפני שנה התחלתי ללכת שוב, בדרך חדשה לגמרי.
ו”הטבע שלי”, רשת הקשרים הישנה שלי במוח, מהר מאוד ניסתה להחזיר אותי להרגלים הישנים
ולזרז את ההליכה הזאת, עד שהיא הפכה לריצה שוב. 

ועכשיו אני מלמדת את עצמי שוב, איך ללכת, איך לרוץ, איך להאט, איך לעצור כדי לקחת אוויר. 
איך לשמור על נשימה סדירה גם בשיא המהירות.
איך לקחת את הזמן גם שנדמה שאין אותו.

איך למצוא את האיזון. 

אז איך מוצאים אותו? איפה הוא נמצא?

התשובה היא שאין תשובה חד משמעית, אין נוסחת קסם שתביא אותנו לאיזון, לעד. 
התשובה היא שבכל יום, בכל רגע ורגע נמשיך לחפש אותו, נמשיך להרגיש, נמשיך ללמוד את עצמנו,
נמשיך להיות סקרנים לגבי האזור הזה, האזור הלא ברור הזה שמשתה לנו כל הזמן.

ואם נצליח להיות בתחושת אי האיזון ולא להירתע ממנה אולי נגיע למקום שבו אנחנו מרגישים, כמעט מאוזנים.